1ומה שכתב עוד בעל המאור ז"ל והריני מוסר לך כלל גדול בדין חשוד על השבועה עד וה"ה לחנוני על פנקסו ולכל מאי דדמו ליה שדינו מן התורה ליטול בלא שבועה ומתקנת חכמים הוא נשבע כולן נוטלין בלא שבועה טעה בחנוני על פנקסו שדינו מן התורה שילך לו בפחי נפש שהרי דינו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע הוא וקי"ל דפטור וההוא טעמא דפרישו סבוראי משום דלא אמר ליה בסהדי הב ליה טעמא דתקנתא הוא ולאו דינא דמ"מ פטור דאע"ג דלא אמר ליה בסהדי הב להו הוה ליה לתקוני ולא לעוותי ואם תמצא לומר נמי פשע בהא אפי' הכי פטור ואף ה"ר אברהם בר' דוד ז"ל כך השיב עליו שחנוני חשוד אינו נוטל וכן במה שכתב בשכיר חשוד שאינו נשבע ואינו נוטל כלום אינו מודה לו לפי שמצאתי בירושלמי היה עבד וב"ד מוסרין שבועה לעבד פירש בתמיה היה חשוד וב"ד מוסרין שבועה לחשוד היו שניהם חשודים בפלוגתא דרבי יוסי ור' מאיר דתנינן היו שניהם חשודין חזרה שבועה למקומה דברי ר' יוסי ר' מאיר אמר יחלוקו פירש גבי שכיר נמי לר' מאיר חולקין ולר' יוסי דאמר חזרה שבועה למקומה פטור בעה"ב מכל מקום למדנו ששכיר חשוד אינו מפסיד אלא בעה"ב נשבע ולא משלם והטעם מפני שעיקר התקנה שרצו חכמים להתקין2משום כדי חייו על בעל הבית היתה מפני שהיא כעין של תורה אבל ראו שהוא טרוד והפכוה על השכיר שהוא זכור יותר ממנו והיינו דאמרי' בריש פירקי' עקרוה רבנן שבועה מבעל הבית אלמא דינא הוא דלישתבע בעל הבית ואע"ג דלא אתקינה שבועת היסת עדיין שבימי רב נחמן תקנוה כדאמרי' בקידושין והאידנא דתקון רבנן שבועת היסת וכו' והיינו דאקשי' ומשום כדי חייו דשכיר קנסינן ליה לבעל הבית פי' לשלם דיו שתחמיר עליו שבועה ומפרקינן בעל הבית ניחא ליה וכו' ואקשי' אדרבה שכיר ניחא ליה דלשתבע בעל הבית וכו' וש"מ דמכל מקום בעל הבית חייב לישבע ולכשתמצא לומר כולה סוגיא אהכי רהטא ואסיקנא בעל הבית טרוד בפועליו הוא ומשום כדי חייו דשכיר ראוי שישבע בעל הבית וכיון שהוא טרוד שדיוה אשכיר דהכי עדיף טפי וזהו שכתב רבינו הגדול ז"ל עקרוה רבנן לשבועה מבעל הבית משום דטרוד בפועליו הוא ושדיוה אשכיר משום כדי חייו כלומר משום כדי חייו דשכיר תקנו לבעל הבית שישבע וכיון שראו שעסקיו מרובין הפכוה על השכיר הנה למדנו דרמיא שבועה אבעל הבית הלכך היכא דחשוד השכיר נשבע בעל הבית ונפטר ואם היו שניהן חשודין פטור כדאמרי' בגמרא דבני מערבא ואסכימו גמרא דילן דכתבינן ואם תאמר היאך ישבע והרי הוא טרוד לא קשיא דפרשי אינשי מספק שבועתא וכיון דשבועה רמיא עליה ולא מצינן למירמא לה על פועל משביעינן ליה ואי מספקא ליה קים לן ביה דפריש ומשלם:
